Contact Me

בית ספר בוטיק נולד/ ענת קלו לברון

 

את דליה נקר וערן אוליניק אני מכירה כבר הרבה שנים. שניהם יצאו מבית הספר קואצ'ינג אקדמי. 

אוליניק היה שותף מלא בהקמת בית הספר ובניהולו, ונקר הייתה חלק מצוות ההדרכה. פרט לכך לכל אחד מהם יש פרקטיקה פרטית מצליחה. 
הוא מאמן בכירים בארגונים, והיא מתמקדת בגיל השלישי של החיים. השבוע נפגשתי אתם כי נודע לי שהם פותחים בית ספר חדש לאימון שהוא שלוחה ישראלית של בית הספר SUN (Success Unlimited Network ) או בעברית רשת של הצלחה אינסופית. 

  

 

 

"החיבור לייעוד מוציא מאיתנו, איכויות אחרות שפחות דומיננטיות בנו כשאנו פועלים רק כדי להתפרנס ולהרוויח כסף."  

 

 

 
 "את  SUN הקימה ומנהלת עד היום טרי בלף שהיא ה-MCC הראשונה בעולם", אומר אוליניק ולא מסתיר את גאוותו, "את טרי הכרתי כשעוד ניהלתי את קואצ'ינג אקדמי. כבר אז אהבתי את הגישה שלה, והעובדה שהתוכנית שלהם מוכרת על ידיICF קסמה לי מאוד. תמיד הייתה לי התשוקה ללמד משהו שהוא מוכר על ידי "ICF. כדי להיות מוסמכים ללמד את השיטה הם למדו והתאמנו עם בלף בעצמה דרך הסקייפ. לאחר מכן נסעו לשבועיים של לימודים אינטנסיביים אחד על אחד בווירג'יניה, ואחרי שעברו את הבחינות והוסמכו, כל אחד מהם היה צריך לאמן 46 מתאמנים. לי, לפחות, זה נשמע המון! כשאני פותחת זוג עיניים מעריץ, אוליניק לא מתרגש ואומר "אני מאוד אהבתי את האתגר הזה. אני אוהב מקומות שדורשים ממני הרבה".

מה מייחד את בית הספר שלכם? 
SUN" הוקם על ידי טרי בלף בשנת 91. את ההכרה על ידי ICF קיבלה בשנת 2000, ובמשך כל השנים האלו משמש בית הספר כבית ספר בוטיק שבו לומדים אחד על אחד או בקבוצות קטנות של עד 12 איש. המתודולוגיה של SUN נסמכת על העבודה הראשונית שעשה טימותי גאלווי, מחבר הספר "משחק הטניס הפנימי". גאלווי חקר מה קורה לשחקנים בין החבטות, איך ההקשר שבו הם רואים את המשחק משפיע על הפעולות והתוצאות שלהם. הייעוד הוא עמוד התווך העיקרי של השיטה, כמו האדרה של הדג. מכל שלב מגיעים אל החזונות שלנו, אל תמונת העתיד המיטבית בתחומי החיים השונים. היופי בגישה הוא שהיא עובדת על ההוויה ועל זיהוי האיכויות שמגדירות אותנו כשאנחנו במיטבנו. הרעיון הוא לזהות מהן ההוויות המיטביות שלי, אלה שכאשר הן נוכחות בחיי אני במיטבי, ובכל מפגש בודקים את הקשר בין היעוד, ההוויות המיטביות והפקת תוצאות".

לא נעים לי להיות משביתת השמחה, אבל השוק לא רווי ואפילו מאוד? 
זה נכון יש בשוק הרבה מאוד בתי ספר לאימון ובהתחלה היו לנו לא מעט שאלות האם יש מקום לבית ספר נוסף, אין ספק שהיינו צרכים לנקות. הרבה מאוד קולות ומחשבות כדי שנוכל לבוא עם האמת הפנימית שלנו לגבי המקצועיות והייחודיות של בית הספר שלנו, ואת זה יכולנו לעשות רק מתוך המקום המחובר לייעוד ולחזון שלנו בנוגע למקצועיותו של מקצוע האימון. כיום ההוויה שלנו כמאמנים מאוד צובעת את העשייה שלנו, והידיעה שאנחנו מביאים לשוק משהו איכותי שמשלב הוויה ועשייה היא כל כך חזקה עד שהיא מאפשרת לנו לנקות את הקולות האלה ולעשות את מה שאנחנו מאמינים. גם אם השוק רווי והתדמית של המקצוע לא מדהימה, יש מקום ל"סקס אחר". יש מקום לאימון שהוא איכותי, אחראי ועומד בתווי התקן המחמירים ביותר בעולם המקצועיות. מדובר במסלול מאוד מקיף של 360 שעות אקדמיות, 227 שעות של הכשרה ו-133 שעות של סטאז', שבהן אתה מאמן שישה מתאמנים תחת סופרוויז'ן שבמהלכו אנו צופים בכל תלמיד עשר פעמים תוך כדי שהוא מאמן ונותנים לו משוב בעל פה ובכתב, שזה לכל הדעות סטנדרט מאוד גבוה. היופי פה הוא שאתה באמת לומד המון: מה עבד, מה נדרש לקדם, מה הרמה הבאה עבורך. בסופו של התהליך אתה מתחיל לאמן עם המון ביטחון ביכולת ובדרך שלך. כחלק מתוכנית הלימודים אנחנו עובדים עם מאמנים על איך להקים את העסק שלהם, איך בונים תוכנית עסקית, מי הם צריכים להיות, מיהם הלקוחות הנכונים עבורם. הם לא יוצאים לבד. אנחנו מלווים אותם בצורה מאוד קפדנית גם בעניין המקצועי וגם כבעלי עסק".

אמרתם שהמקום המחובר ליעוד עזר לכם לנקות את המחשבות המגבילות, אתם יכולים לפרט? 
"ברגע שאנחנו פועלים מתוך חיבור לייעוד זה הרבה יותר פשוט כי זה לא עלינו. כשזה עלינו ועל האגו שלנו, הדיבור הפנימי ידאג לתקוע לנו מקלות בגלגלים כשאנחנו מקימים בית ספר. אנחנו יכולים לומר 'באנו כדליה וערן ליצור לעצמנו מוניטין, הכנסה, פרסום' או שאנחנו יכולים לבוא מתוך הייעוד שלנו, שאומר שאנחנו רוצים לתרום למקצוע האימון בישראל, לגדל ולפתח דור של אנשים שבאים מאהבת האדם ורוצים לעזור לאנשים להתחבר לגדולה שלהם ולעשות טוב לעולם. ברגע שאנחנו מחוברים לייעוד שלנו, אנחנו באנרגיה אחרת לגמרי. זה בכלל לא עלינו. אנחנו משרתים משהו מאוד משמעותי, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיעצר כי אם נעצר, נמנע מאנשים לחוות משהו מאוד משמעותי עבורם. החיבור לייעוד מוציא ממני איכויות אחרות שלי שפחות דומיננטיות בי כשאני פועל רק כדי להתפרנס ולהרוויח כסף. ברגע שאני מחובר לייעוד שלי, לדבר הגדול הזה שאני משרת אותו, אני הרבה יותר עמיד וחסין

"העבודה זה לא מה שאתה עושה, זה מי שאתה הופך להיות על ידי זה שאתה עושה אותה. מדובר בניקיון כדרך חיים, והמטאטא הכי יעיל שאני מכיר בנושא של ניקיון זה ייעוד".

למה הייעוד הוא המטאטא הכי יעיל? 
"הייעוד מגדיר אותנו כשאנחנו במיטבנו ואת התרומה שלנו לסביבה. כשאנחנו פועלים בסנכרון עם הייעוד שלנו, עם מי שאנחנו ומה שנועדנו לעשות, הדברים הולכים בקלות. אנחנו לא מרגישים את הזמן; אנחנו והפעולה שלנו אחד הם. אנחנו לא עסוקים בשיחות, כי אנחנו הדבר. דיפאק צ'ופרה קורא לזה חוק המאמץ המזערי. אין קושי; אין חיכוך; אין התנגדות; יש זרימה. אנחנו פועלים בקלילות בלי מטען גדול של אמונות ושיחות מסיחות ודברים שמקבעים אותנו ללמה לא. ברגע שאני כל הזמן בוחן את הקשר בין הסיטואציות ובין האתגרים שעומדים לפתחי לבין הייעוד שלי, יש לי הזדמנות לחזור ולפעול על פי הייעוד. הייעוד מאפשר לי לרדת מהעץ של קורבנות, לקחת אחריות ולבחור בנתיב שיש בו פחות התנגדות. הייעוד מאפשר לי לעשות את המפנה מהשיחות המסיחות של מה אני ארוויח מזה לשיחות על איזה דבר גדול אני יכול לשרת".

נשמע שהפוקוס בגישה החדשה הוא הרבה יותר על הדרך. מה עם התוצאות? 
"אנחנו מתמקדים בתוצאות שהן בשליטתנו ולא בתוצאות שהן בשליטתם של גורמים אחרים. זה חלק ממה שאנחנו מלמדים את התלמידים שלנו: על מה ניתן לאמן ועל מה לא. אתה יכול להתאמן רק על מה שבשליטתך –כמו הפעולות שאנו עושים, מי אנחנו כאשר אנחנו עושים את הפעולות שלנו – ולא לכמה אנשים אמכור את השירות או המוצר שליאו אם יגידו לי כן או לא. אני אתכונן; אני אבוא מוכן; אני אבחר הוויה שאני רוצה להיות בה; אני אבחר מה התוצאה שאני רוצה להפיק בפגישה, אבל מה מעבר לזה לא בשליטתי.

"יש שני כוחות בחיים: אהבה או פחד. אנחנו מאמנים על מה שהמתאמן רוצה ולא על מה שהוא לא רוצה. ברגע שאנחנו מלמדים את המתאמנים להשיג את מה שהם רוצים, כשהכוח שמניע אותם מורכב מאהבה, מתשוקה ומהייעוד, המוטיבציה הרבה יותר חזקה מאשר מוטיבציה שבסיסה הוא חסך, הישרדות ופחד. לכן אנו שואלים מי תהיה כשתגיע לשם, מי תהיה כשתשיג את המטרה, מה זה יאפשר לך. ברגע שיהיה לו חיבור על מי שהוא יהיה, מי שהוא יהיה כשזה יקרה, שזו הסיבה האמיתית שבגללה הוא רוצה להשיג את היעד מלכתחילה, המוטיבציה שלו להשיגו תהיה הרבה יותר גבוהה. לפעמים אנחנו שוכחים את ההקשר, וההקשר קובע".

בואו נחזור להקשר של הבוטיק שמוכר על ידי ICF, מה נותנת ההכרה לתלמידים? 
"ברגע שהתלמיד מסיים את תוכנית ההכשרה שלו, כל שעליו לעשות זה לאמן את מכסת השעות הנדרשות על ידי ה -ICF, להגיש את המסמכים ל ICF- ולקבל את ההסמכה. הבחינות שהוא עובר אצלנו בבית הספר הם ברמה של מאמן מקצועי -PCC, שזו הרמה השנייה ב-ICF. אנו גאים בכך שמתוך הבוגרים של SUN שקיבלו את ההסמכה 43 אחוזים הם ברמת הסמכה הגבוהה ביותר – MCC ו-47 אחוזים מוסמכים כ- PCC. מעבר לכך תו התקן של SUN הוא מאוד גבוה, ואנחנו שמחים לעמוד בו. לכן הלימודים חייבים להישאר ברמה של בוטיק: 12 תלמידים עם שני מנחים שבמהלך הלימודים גם עוברים תהליך של אימון אישי, על ידינו. לכן השיחה על שוק רווי אינה רלוונטית. בית הספר שלנו מתאים לאנשים שרוצים ללמוד בקבוצה קטנה ואיכותית עם תשומת לב אישית, עם מנחה שהוא גם המאמן, המנטור והסופרווייזר שמתאים את עצמו לסגנון הלמידה שלך ולקצב שלך". 

 

 

 

חזור »