Contact Me

בין המצוי לרצוי

מאת תמי שם-טוב:

מי לא צריך עזרה לפעמים? מי לא רוצה שיושיטו לו יד, ידלקו פנס ויאירו לו את הדרך? לכן אנחנו פונים לטיפול פסיכולוגי או לייעוץ מקצועי, ולכן אנחנו מחפשים מדריך, רוחני או מעשי, שיעזור לנו לעשות צעדים נכונים, לעבור שינויים, לחיות את החיים.

בשנים האחרונות מתבססת אצלנו עוד שיטה שמציעה עזרה, והיא לא דומה לטיפול פסיכולוגי לסוגיו וגם לא לייעוץ מקצועי. יותר מכל היא מזכירה קשר בין מתאגרף מתקשה אך מלא פוטנציאל למאמן מסור בסרט הוליוודי, ולא במקרה.

לשיטה קוראים קואצ'ינג, או בעיברית אימון אישי, והיא צמחה בתוך עולם הספורט האמריקאי, חדרה לתוך עולם העסקים ומשם עברה לטפל גם בחיים הפרטיים. זו שיטה מעשית שמתמקדת בבעיות ספצפיות, כמו החלפת מקצוע או מציאת בן זוג, ומתיימרת להביא לשינוי בתוך כמה חודשים. במהלך אותם חודשים, המאמן והמאומן נפגשים או מדברים בטלפון, מכיריזים על מטרה, בודקים את הקשיים, יוצאים לפעולה, ואם הכל מתנהל כשורה, הם מניפים את גביע הניצחון. מצד אחד, זה נשמע חיובי: מבטיח,תכליתי, קצר ואמריקאי מאוד. מצד שני, זה נשמע שטחי, עסקי ושוב אמריקאי נורא.

"אימון זה לא פיקניק, לא עוד סדנה, לא חוג מקרמה. זו עבודה קשה", אומרת אוסנת קריזה, מאמנת אישית, בעלת "המרכז לעיצוב החיים".

"באימון עובדים על מימוש של חזון", אומר ערן אוליניק, מהבעלים של קואצ'ינג אקדמי. "האימון עצמו מבוסס על מחויבות. בעברית זה נשמע רע, כי זה מזכיר חוב, אבל באנגלית זה קומיטמנט. הקומיטמנט הזה מכוון לפעולה ונמדד בתוצאות. מגדירים משהו לעתיד, חזון, ייעוד, ממפים את הפער ועובדים על לסגור אותו".

זה הזמן לציין שלוקח זמן להתרגל לשפה של האנשים שעוסקים בקואצ'ינג. הם אמנם מדברים עברית, אבל היא כוללת לא מעט מילים באנגלית, ביטויים אמריקאים מעוברתים, לקסיקון שלם מעולם העסקים ולעתים גם ניחוחות ניו אייג'יים.

ובחזרה לאוליניק: "לשיטתנו, אימון תמיד מתקיים בפער הין הרצוי למצוי. קודם כל, חייב להיות פער מובחן, ולאחריו בקשה אותנטית לאימון, וכאן נכנסים לפעולה שני כוחות. הכוח של המחויבות, ועוד כוח שמוריד למטה: הסיפורים של האדם עצמו, הנסיבות והתירוצים שמשאירים אותו באזורי הנוחות והחיים בתור פוטנציאל. לאנשים שעובדים ויוצרים חזון, או מסמנים לעצמם לאן הם רוצים להגיע, יש שדה מגנטי שמושך אותם, והם מתחילים לקחת חלק והופכים להיות שחקנים פעילים בחיים. זאת, בניגוד לרוב האנשים שנעים בזרם כמו חרצפים, מחפשים כיוון ומגיעים לאן שהחיים לוקחים אותם".

"אנשים לא מאמינים שמגיע להם" מסכימה קריזה, "רובם חיים בוויתור", מה שעומד בסתירה גמורה לתפיסת האימון.

"אני פועלת מתוך שלוש הנחות עבודה", היא אומרת. לפי השיטה הראשונה – הכול אפשרי. לפי השנייה – זכותו של אדם להיות מאושר, להגשים את עצמו ולהצליח. ולפי השלישית – אם אדם מוכן לעשות מה שנדרש ממנו כדי להשיג את המטרה שלו, הוא ישיג אותה.

"בתוך תוכו האדם יודע מה הוא רוצה, יודע מה החלום שלו. הוא פשוט סגר אותו והתרחק ממנו מסיבות שונות, שאותי לא מעניינות. האימון נותן כלים והכוונה, מרחב ואמונה. אני מאמינה שהכל אפשרי, ואני מדביקה את האדם באמונה הזאת, ומשם הוא מוצא את הדרך הנכונה לו."

אבל איך זה עובד?
כל אימון מורכב מכמה תחנות מרכזיות. התחנה הראשונה נוגעת בעברו של האדם, לא מתוך ההקשר הטיפולי החיטוטי, אלא מתוך ההנחה שהעבר שלנו עיצב אותנו ויש לו קשר גם ליכולת התפקודית.

מתוך "לאישה" – נובמבר 2005

חזור »